אדם ממוצע מגיע להבנה כי הוא מקבל אהבה ותמיכה מסביבתו בעיקר כאשר הוא מתנהג כפי שמצופה ממנו בחברה. ההבנה המתגבשת כבר מגיל קטן, מובילה לוויתורים עצמיים כואבים במיוחד.
ההרגל ה”מגונה” הזה שמתגבש בגיל מוקדם מאוד יוצר מעין מרדף אחר הסובבים, בחיפוש אחר תמיכה ואהבה עצמית. התלות הזו למעשה מעבירה את השליטה וההשפעה על האהבה העצמית לחברה ומנטרלת את התחושה העצמית. “מה אני צריך לעשות בכדי לקבל תמיכה והערכה?” השאלה הנפוצה הזו מובילה כל כך הרבה אנשים לצעדים נואשים לריצוי המשפחה והחברים.
הפיתרון האידיאלי הוא כמובן יציאה מתחושת הנחיתות והבנה כי קודם כל יש לרצות את עצמך ולעשות מה שעושה לך טוב, רק לאחר מכן להסתכל על הסביבה ולראות אם ניתן לגשר על פערים מסוימים. כל אדם ראוי להיות אהוב מעצם היותו, אחרת אותה אהבה עצמית נחשקת לא תתקיים או תתרחש בצורה חלקית בלבד, שכן אין משמעות אמיתית להרגשה ה”מזויפת”.
